החלטה בתיק רע"פ 7236/04

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.5.04, בו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

1.        המבקש עמד לדין בבית-משפט השלום בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומסירת ידיעות כוזבות. על פי כתב האישום, עסק המבקש במהלך שנת 1998 בהשכרת דירות וחדרי מגורים בחיפה לעולים חדשים ממדינות חבר העמים. שכר הדירה שולם למבקש מראש בארבע המחאות שזמן פרעונן מדי שלושה חודשים. בחודש אפריל 1998 הודיע המבקש לשוכרים כי חלק מן ההמחאות אבדו, כביכול, וביקש מהם לבטל את אותן המחאות ולהעביר לידיו המחאות חדשות תחתיהן. השוכרים עשו כדברי המבקש אך הוא העביר חלק מן ההמחאות שבוטלו אל המתלונן, כשכר בגין עבודות שיפוץ. בחודש יוני של אותה שנה מסר המבקש למשטרה הודעה כוזבת בדבר אובדן 15 המחאות והודעה נוספת מסר ביום 1.12.98. המבקש כפר בעובדות כתב האישום, ועמד על גירסתו כי ההמחאות אבדו לו.

2.        בית-משפט השלום (כבוד השופט י' אלרון) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו וביסס את ההרשעה על עדות המתלונן אותה מצא ראויה לאמון. בית-משפט השלום לא התעלם מכך שהיה פער בין הסכום הכולל של ההמחאות עליו העיד המתלונן בבית-המשפט ובין הסכום שמסר בהקשר זה בחקירתו במשטרה, אך ציין כי פער זה אינו מהותי, בהדגישו את הזמן שחלף בין החקירה לעדות. את גרסת המבקש לעומת זאת דחה בית-המשפט כבלתי מהימנה בציינו כי טענת המבקש לפיה אבדו ההמחאות בגשם מופרכת.

3.        נוכח העבירות בהן הורשע המבקש גזר עליו בית-משפט השלום עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 6,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. בית-המשפט ציין כי החליט שלא לגזור על המבקש עונש מאסר בפועל נוכח הזמן הרב שחלף מאז בוצעו המעשים ועד שניתן גזר הדין (כחמש שנים) וכן נוכח העובדה שעברו הפלילי של המבקש אינו מכביד.

4.        המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי על הרשעתו וטען כי בית-משפט השלום התעלם מסתירות מהותיות בעדות המתלונן המצביעות על חוסר מהימנותו. לחלופין טען המבקש כי המעשים שביצע אינם מקיימים את היסוד העובדתי הנדרש להרשעה בעבירה של ידיעות כוזבות משום שלא מסר למשטרה "ידיעה על עבירה". בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' גריל, א' רזי וא' שיף) קיבל את ערעורו של המבקש לעניין הרשעתו בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות אך דחה את ערעורו על ההרשעה בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לגבי הרשעתו של המבקש בעבירה זו קבע בית-המשפט המחוזי כי היא מבוססת על ממצאי מהימנות והינה "הגיונית ומנומקת", ועל כן, אין להתערב בה.

5.        מכאן הבקשה שבפני, בה חוזר המבקש על טענותיו בדבר סתירות מהותיות הקיימות בגרסת המתלונן, בין היתר לעניין הסכום הכולל של ההמחאות שנמסרו לו. המבקש מוסיף וטוען כי העובדה שגרסתו שלו לא נמצאה מהימנה על ידי בית-המשפט אינה מספיקה לצורך הרשעתו, בהיעדר עדות מהימנה של המתלונן.

           דין הבקשה להידחות. הטענות שמעלה המבקש בבקשתו אינן מעוררות שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת השלכה רחבה החורגת מנסיבות המקרה הספציפי ועל כן, אין בטענותיו כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"פ 8457/99 ענת קולוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם של דברים אין ממש בטענות המבקש. כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, בצדק, מבוססת הרשעתו של המבקש על ממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. ערכאה זו לא התעלמה מן הסתירות בעדות המתלונן אליהן מפנה המבקש, אך קבעה כי אין בהן כדי לשלול את מהימנותו. בממצאים כגון אלה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב ולפיכך בדין נדחה ערעורו של המבקש.

           הבקשה  נדחית.

           ניתנה היום, כ"ה בתשרי, תשס"ה (10.10.04).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: